יום שני, 21 בספטמבר 2009

יום חמישי, 10 בספטמבר 2009

LEA SHORREN

ג'קי מארח את מרגלית אשוש

ב"ה
הרפתקה בשביל הקסמים/ אשוש מרגלית
לשאלה איך אני כותבת, האמת שגם אני שואלת את עצמי לפעמים ומתפעלת מהכוח המסתורי והפלאי הזה. מה זאת אומרת? אז ככה: כתיבה או כול יצירה בכלל נובעת מדחף פנימי. יש שקוראים לדחף הזה השראה. בעבר הרחוק ולפעמים גם היום קוראים לזה מוזה. לפי המיתולוגיה היוונית המוזות היו בנותיו של זאוס. שהפכו להיות אלות היצירה. אלו שנותנות את היכולת לאומנים ליצור. ולא שאני באמת מאמינה שיש אלות כאלה שבאות ונותנות לי את הכוח לכתוב. אבל לפעמים במהלך הכתיבה יש לפעמים תחושה שהמילים נכתבות לבד כאילו הן מהירות מהמחשבה או כאילו הן יוצאות לבד או שיד נסתרת כותבת אותן. ובמצבים כאלה זה מזכיר את רעיון המוזה. יש פעמים שזו החלטה שלי לשבת לכתוב כשצץ לי רעיון נחמד שנראה לי מתאים ובפעמים הללו זו כתיבה מודעת. אני חושבת מה לכתוב ואיך לנסח שיהיה מעניין. חושבת איך להמשיך את הסיפור. איך לסיים אותו. בכול מקרה אני מאמינה שבכול מצב הכתיבה היא שילוב של כוח פנימי מודע ולא מודע שמגייס לכתיבה את האישיות שלי ומביא אותה לידי ביטוי. את התכונות שלי, החלומות שלי, האכזבות, את הרגעים הקשים והיפים, את העיסוק שלי. אני מורה. בהרפתקה בשביל הקסמים-אפשר לראות את החלק ה"מורתי" שלי, המסביר, שמנסה לעניין את הילדים מבלי שיתקשו להבין. את החיבור שלי לטבע. את התובנות שלי למצבים בחיים. היצירה היא פרי של צמיחה. כשאני עוברת שלב בחיים. אני מבטאת זאת דרך היצירה. כך אני מרגישה.
תודה מרגלית.
הרבה הצלחה
אפשר להשיג את ספריו בכל חנות ספרים או באתר

יום רביעי, 9 בספטמבר 2009

ISRAEL MAGAZINE #104

"תכירו: זו מדינת ישראל"

ANGOULEME

ברגע אחרון תפסנו את הרכבת . ישה, דוד ואני קנינו כרטיס אחד לשלושתינו לפסטיבל הקומיקס באנגולם. את מעט הכסף שמרנו כדי לקנות היצירות החדשות. אז, חיינו, נשמנו ואכלנו קומיקס. רוב הכסף היינו מבזבזים על החוברות שפקדו כל חודש את חנויות הספרים בפריס. כרטיס רכבת לשלושה צעירים היה נראה לנו דיל טוב כדי להשיג את המטרה. בקצה השני של הקרון, הכרטיסם. רצנו לשירותים וסגרנו את עצמינו בחלל הצר הזה. דפיקה בדלת. דוד פותח בחצי את הדלת ומראה לפקח את הכרטים. ישה ואני הסתתרנו מאחורי גבו. יש! זה עובד. פסססיייי.... -מה אתה עושה? - פיפי. אני צריך להצדיק את השהייאה שלנו בשירותים! סוף סוף היגענו לאנגולם. גן עדן של עולם הקומיקס. MOEBIUS TARDI PRAT MANARA… הענקים חיכו לנו שם.
נשמנו אותו אוויר של הקומיקסאיים הגדולים. ביקשנו חתימות והקדשות מצוירות. שעות אחרי שעות זללנו אלפי עמודי קומיקס. אוכל ושינה? הסתדרנו איך שהוא. לפעמים עם הרבה מזל ולפעמים... לא נורא. בדרך חזרה לפריס היה לנו פחות מזל עם הכרטים והכרטיסן, לכן גם אז הסתדרנו...

עברו שנים. ישה ודוד הלכו לדרכם וחזרתי לפסטיבל בליווי "אחרים".נשאר לי מהתקופה הזאת כמה צילומים וזיכרון אחד גדול.

למה לדבר עכשיו על הפסטיבל ? למה לא :)

פוסט מוצג

Ma page auteur sur amazon

Voici des à présent ma page auteur sur Amazon.  Y figure tous mes ouvrages en vente en ligne.