ברגע אחרון תפסנו את הרכבת . ישה, דוד ואני קנינו כרטיס אחד לשלושתינו לפסטיבל הקומיקס באנגולם. את מעט הכסף שמרנו כדי לקנות היצירות החדשות. אז, חיינו, נשמנו ואכלנו קומיקס. רוב הכסף היינו מבזבזים על החוברות שפקדו כל חודש את חנויות הספרים בפריס.
כרטיס רכבת לשלושה צעירים היה נראה לנו דיל טוב כדי להשיג את המטרה.
בקצה השני של הקרון, הכרטיסם. רצנו לשירותים וסגרנו את עצמינו בחלל הצר הזה. דפיקה בדלת. דוד פותח בחצי את הדלת ומראה לפקח את הכרטים. ישה ואני הסתתרנו מאחורי גבו. יש! זה עובד.
פסססיייי....
-מה אתה עושה?
- פיפי. אני צריך להצדיק את השהייאה שלנו בשירותים!
סוף סוף היגענו לאנגולם. גן עדן של עולם הקומיקס. MOEBIUS TARDI PRAT MANARA… הענקים חיכו לנו שם.
נשמנו אותו אוויר של הקומיקסאיים הגדולים. ביקשנו חתימות והקדשות מצוירות. שעות אחרי שעות זללנו אלפי עמודי קומיקס. אוכל ושינה? הסתדרנו איך שהוא. לפעמים עם הרבה מזל ולפעמים... לא נורא.
בדרך חזרה לפריס היה לנו פחות מזל עם הכרטים והכרטיסן, לכן גם אז הסתדרנו...
עברו שנים. ישה ודוד הלכו לדרכם וחזרתי לפסטיבל בליווי "אחרים".נשאר לי מהתקופה הזאת כמה צילומים וזיכרון אחד גדול.
למה לדבר עכשיו על הפסטיבל ? למה לא :)
אחחח....מרתק....
השבמחקדרך אגב, כותבים פסטיבל עם ב' רפויה
תוקן גבר :-)
השבמחקיאללה, חוזר לישון!